צור קשר

שם מלא

    טלפון

    אימייל

    הודעה

ניהול קיום ההוויה

ניהול ההוויה / נטאלי בן דוד. מאת : ענת קלו לברון

זה הולך ככה: "לדברי הטיבטים, יש לנו חמש עשרה שניות לנהל את ההוויה שלנו לפני שהרגש או האוטומט משתלטים עליה.  יש לנו חמש עשרה שניות לעצור ולשאול את עצמנו מי אנחנו רוצים להיות באינטראקציה הנוכחית. אם עברנו את החמש עשרה שניות, כבר נצטרך להתאמץ לנהל את האירוע. על מנת להבין בואו נגיד שאנחנו, שמעולם לא שיחקנו טניס, נמצאים במגרש טניס. על ידנו עומדת שחר פאר וממולה שראפובה. שראפובה מגישה כדור והוא מתקרב לעברנו במהירות שיא של מאתיים קמ"ש. מצבנו הוא כזה שאם נספיק לנסות לברוח מהכדור זה יהיה נס. לשחר פאר, לעומת זאת, יש זמן להסתכל, להתבונן, לתכנן, לראות את הכדור מגיע אליה ולהגיב. זה שכדור מגיע בשתי שניות, במהירות של מאתיים קמ"ש, ומישהו יכול לתכנן את המהלך ולהגיב אליו, זו פונקציה של תרגול.  אנחנו, שאין לנו שום מיומנות בלראות כדור, לא נוכל לנהל את המשחק. אותו דבר עם הוויה ובני אדם. בגלל שאנחנו לא מתרגלים את ההוויה, פעמים רבות כשמישהו פונה אלינו או מדבר איתנו, נדמה לנו שהסיטואציה דומה לכדור טניס שמגיע אלינו במהירות של מאתיים קמ"ש, אבל אנשים שמאומנים בהוויה יכולים לנהל כל אינטראקציה וכל תקשורת, ללא כל קשר למהירות שהיא תגיע אליהם".  

למי שלא מכיר, נטאלי בן דוד היא המנהלת, המייסדת והבעלים של אימושיין, בית הספר לאימון, שעד לא מזמן נקרא אונטולוגי וכיום סאטי, על שם שיטת האימון החדשה שלה שנקראת סאטיה, ופרושה קשב ואמת טהורה. היחודיות של הגישה, שהיא מאפשרת למאמנים בה לאמן ולעסוק אך ורק בהוויה של המתאמן ובשום דרך לא בפעולות שלו. לדבריה, אימון חייב להתחיל מהוויה ולא מפעולה, תוצאה או הישג. "אני מאמינה שהבית בו אנו גרים,  הבן זוג שיש לנו,  היחסים שיש לנו, הכסף שאין לנו, הבן זוג שאין לנו או הגוף שיש לנו, הם השתקפות של ההוויה שלנו. כל תוצאה היא פונקציה של הוויה ולכן הפעולות שהלקוח ינקוט בעולם הפיזי לאחר אימון סאטי,  יהיו בהלימה מלאה להוויה שלו לאחר שחקרנו אותה".  

איזה יתרון יש בלאמן את ההוויה? 
"בני האדם חיים במרחב של עשייה ותוצאה: "אם אעשה דיאטה אהיה רזה ואז אהיה מאושר"; "אם אעשה כסף, אני אקנה בית ואז אהיה מאושר", ההוויה בכלל לא נוכחת בחיים שלהם. לחיות דרך הוויה זה מהפכני ופורץ דרך. בפועל, עשייה זו הסחת דעת.  אם אני אעבוד עם אנשים על הפקת תוצאות ועל פעולות זה יהיה סיזיפי, זה יהיה חלקי, וזה לעולם לא יהיה מספק. התחום ההווייתי חסר לאנשים, והוא חסר שהוא חסר להם. אם אנשים לא חיים בדרך הווייתית הם לעולם לא יבינו את החוקיות של איך הדברים עובדים, כי הם כל הזמן ינועו להישגיות. כשאתה עושה עבודה על הוויה, כשאתה מתבונן וחוקר את ההוויה, ופריצת הדרך מתרחשת בהוויה, לא תחזור להיות מי שהיית לפני כן. אתה משיל משהו מעליך ומתקרב למי שרצית להיות מלכתחילה.  

בואי נחזור להתחלה, מה זו בכלל הוויה ? 
" הוויה זו הדרך שבה אנו נוכחים בחיים שלנו, להיות מישהו שחי את המושג 'הוויה' בחייו, זה להיות אדם שיכול להתבונן בעצמו תוך כדי שהוא פועל, ולראות איך הוא נראה מבחוץ. הוויה היא צעד אחד לפני הפעולה. כשאני מדבר בטלפון, אני לא שואל את עצמי, מי זה שמדבר בטלפון, את מי זה שאני מדבר איתו פוגש. אנחנו עסוקים בעשייה ולא במי שעושה. כהורים, אנחנו לא שואלים את עצמנו  מי אני כשאני אומר לבן שלי להכין שיעורים או לסדר את החדר. איזה אדם הבן שלי פוגש? מישהו חייכן? מישהו סמכותי? את מי הוא פוגש כאדם? אנחנו מכורים לפעולות ותוצאות, ועיוורים למי שאנחנו כבני אדם. לרוב בני האדם אין גישה להוויה, אבל זה רק בגלל שהם לא מאומנים בזה. כל חיינו אומנו לחיות דרך פעולה ותוצאה.  

יש שלושה דברים שחשוב לדעת על הוויה  

1. היא לעולם לא משקרת. הוויה היא לעולם אותנטית, היא השתקפות של התודעה שלנו. אם מישהי אומרת שהיא רוצה להתאמן על זוגיות וחשוב לה ליצור קשר זוגי חדש, והיא אפילו רוצה להתחתן, והיא מתחילה לעשות פעולות: היא יוצאת לדייטים, פוגשת גברים, עושה ספורט, עושה דיאטה, היא עושה את כל הפעולות הנכונות – והיא לבד. בשיטת סאטיה בכלל לא ידברו איתה על פעולות. יאמרו לה לעצור את הדייטים, להפסיק לעשות את הפעולות הכאילו נכונות, כי כל פעולה שהיא, שאיננה במתאם להוויה שלה, נצרבת בתודעה שלה ככישלון.  נסתכל יחד איתה ונחקור מי האדם הזה, שמחפש קשר זוגי ומה מאפיין את ההוויה הזוגית עבורה. סביר להניח שנגלה שהתודעה שלה, שהיא השתקפות של ההוויה שלה, בעצם מעדיפה להיות לבד. אם רוצים לדעת מה ההוויה והתודעה שלך משקפות, צריך להסתכל רק על התוצאות. גם אם היא תעשה פעולות ותתאמץ מאוד, זה לא יעזור, היא תחווה כשלון ועוד כשלון ועוד כשלון, וסביר להניח שבסוף גם תתייאש. אי אפשר גם לפעול וגם להתבונן בו זמנית. לעשות אינסוף פעולות לא יביא אותנו למקום שאנחנו רוצים, אלא להפך – ירחיק אותנו מההוויה שלנו.  

 

2. היא שקופה. בדיוק כמו דג ששוחה באקווריום ולא רואה את המים שהוא שוחה בהם, המים שאנחנו שוחים בהם זו ההוויה שלנו ואנחנו לא יכולים לראות אותה. מישהו מהצד יכול לראות בבירור גם את המים של הדג וגם את ההוויה שלנו. דווקא התבוננות במי שאנחנו ובחירה מי אנחנו רוצים להיות, תביא אותנו לפעולות נינוחות ואפקטיביות, למעט עשייה ולתוצאות יוצאות דופן. סוגיאל ריפונצ'ה אומר עלינו שאנחנו עצלנים אקטיביים. לאן אנחנו ממהרים? כל הזמן אנחנו עושים. אולי דווקא ההפך הוא הנכון – אולי אם נעצור ונתבונן ונבחר מי אנחנו רוצים להיות כאנשים, וממי שאנחנו רוצים להיות נגזור את הפעולות שלנו, אז תהיינה לנו תוצאות מובטחות.  

3. היא השתקפות. כל תוצאה אישית ועסקית בתוך מערכות היחסים שלנו היא פונקציה של השתקפות ההוויה שלנו. אנשים מקשיבים יותר להוויה מאשר למילים שאתה אומר, אנשים מקשיבים למי אתה, ולא למה אתה אומר.  

כיצד היית מגדירה את תפקידו של מאמן סאטי?
המאמן הסאטי הוא צופה קפדן בדרך שבה המתאמן מתאר את העולם שלו. הוא מתבונן לא בפעולות אלא במי האדם שפועל. אם לקוח בא להתאמן על בחירת קריירה, המאמן ההוויתי יחקור איתו ויתבונן איתו מה זו בחירה עבורו, מי הוא זה שבוחר את הקריירה החדשה שלו, זה שמצפים ממנו? זה שמודאג כלכלית? זה שלא מסופק בעבודה הנוכחית שלו? זה שעצבני? או זה שמחפש את היעוד שלו? לשלוח אותו לראיונות ולכתיבת קורות חיים מנוגד לאימון ההווייתי. אנחנו נאמן אותו על השיחות שיש לו, על השיחות הפנימיות שיש לו לגבי מציאת עבודה או קריירה. נשאל מה הוא בחר בחיים, האם הוא היה מרוצה בחיים? ואיך הוא יודע שמה שהוא בוחר טוב לו? נערער בע' ובה' את המושגים 'בחירה', 'קריירה', ו'שביעות רצון', נשאל אותו: 'נגיד שמצאת את מה שאתה רוצה להיות. איזה אדם אני אפגוש?' אז הוא יגיד: 'תפגשי אדם מסופק, שמח ורגוע'. 'איך אתה יודע שזה מה שתהיה? איך אתה יודע שפעולה מביאה להוויות של אושר, שמחה וסיפוק?' מה בחיים גורם לו אושר סיפוק ושמחה, איזה גורם, אם ייפתח, יביא אותו לשם? יכול להיות שהוא בכלל לא צריך להחליף קריירה וכל מה שהוא צריך זה לעבוד על היחסים עם הבת זוג.  

מה מאפשרת ההתמקדות בהוויה? 
החקירה ההווייתית חושפת נקודות עוורות, חושפת את מה שאתה לא רואה שאתה לא רואה, היא חושפת את חוקיות חייך, את למה הדברים בחייך לא עובדים, את הנעלם המסתורי של 'למה אני עושה פעולות ובכל זאת לא מפיק את התוצאות שאני רוצה'. היא נותנת מגוון אפשרויות של דרכי פעולה אחרי שחקרת את ההוויה. אם עובדים עם המתאמן רק על  פעולה, הוא יהיה מאוד מוגבל. אם עובדים על הוויה, עומדות בפני המתאמן אין ספור אפשרויות שפתוחות לפניו תודעתית.

המטרות המידיות שהלקוח מציב לעצמו, הן כמעט תמיד לא המטרות שאותנטיות לו, וחמור מזה, אם נעזור לו להשיג אותן זה לא מה שיביא אותו לשביעות רצון בחייו. כי השגיות זה אושר זמני, לכן לאמן אותו על המטרות תהייה טעות. צריך לאמן אותו על אם הוא היה משיג את כל המטרות, מי הוא היה רוצה להיות כאדם. ואם זה מה שהוא היה רוצה להיות, אז למה להתאמץ כל כך להשיג את המטרות? בוא נעבוד ישר על מה זה מסופק ומאושר. יכול להיות שנעבוד על אותם הדברים שאתה רוצה לעבוד עליהם ויכול להיות שלא.  

ובכל זאת מה עם פעולות? 
באימון ההווייתי אנחנו אומרים שהלקוח יפעל כשהוא יבחר פעולה שהיא במתאם להוויה שלו, כי האימון הסאטי מבוסס על הפקת תוצאות בנינוחות. העניין הזה, שדרך מוטיבציה ודרך כוח ודרך הצבת יעדים והשגתם ודרך צ'ק ליסט, אנשים ישיגו את מה שהם רוצים, הוא אחד השקרים הגדולים ביותר, כי אנשים באמת רוצים חיים שלווים ונינוחים. ורוב הפעולות שאנשים עושים לא מביאות אותם לנינוחות ושלווה אלא מרחיקות אותם מהן.  

להיות מאסטר בלחולל מפנה בחיי אנשים דרך ההוויה, זה להיות מישהו שיודע שכל אינטראקציה יכולה להיות win-win  והוא תמיד יכול להביא אנשים למצב של win-win, תמיד.